סיפורי עם

משה ובנות מדיין

כאשר ברח משה ממצרים למדיין, הגיע למקום, שבו רעו הרועים את עדריהם ליד הבאר. כאשר הגיעו לשם בנות מדיין, גירשו אותם הרועים. ראה זאת משה, גירש את הרועים ועזר לבנות מדיין להשקות את העדרים לפני שובן הביתה.

סיפרו בנות מדיין ליתרו בשובן הביתה:

- איש אחד עזר לנו להשקות את הצאן וגירש את הרועים שהפריעו לנו.

- לכו והביאו אותו!- ציווה עליהן יתרו.

- חזרו הבנות לבאר, וכאשר ראה משה את קצה רגלה של אחת הבנות, הסתובב.

-אמרו לו הבנות:- בוא אתנו אל בית אבינו.

-ענה להם משה:-אלך בראש ואתן תלכנה אחרי. אך תכוונו אותי ותגידו לי לאן ללכת.

- כן חזרו כולם אל בית יתרו, ומשה הצנוע לא ראה את רגלי הבנות.

פטירת נבי שועייב  ע"ש בקרני חיטין

כאשר נפרד יתרו ממשה במדבר, לא ידע כי משה עלה לשמיים.

יצא יתרו ממדיין לחפש את משה רבנו, והדבר היה לפני ארבעת אלפים שנה בערך. יתרו נדד ממדיין והגיע לקרני-חיטין. כשהגיע להר הזה בחיפושיו אחרי משה, עמד לנוח בצל עץ אלון, במדרון ההר, ליד המעיין.

הוא היה עייף ושכב לישון.  בשנתו בא נחש למקום. התעורר יתרו, עמד ודרך על הנחש. הנחש הכישו אך מת מתחת לרגלו של יתרו. נכנס הארס של הנחש לגופו של יתרו והוא הרגיש כי מותו קרב. מה עשה? נשען על מקלו מתחת לעץ האלון ומת עליו, זקוף בעמידה.

במשך חמש עשרה שנה ניצב כך, מת על מקלו, וליחו לא נס.

עד שנתמוטט המקל ויתרו נפל לידו ארצה. רק אז נקבר לרגלי האלון.

סימני הרגל של יתרו והנחש שהכישו נשארו חקוקים בסלע עד עצם היום הזה.